חברה תחרותית מול חברה השומרת על שיווין ערך 

אנו חיים בחברה אשר מעודדת תחרותיות-מי יפה יותר, מי חכם יותר, מי מקובל יותר, אל מי הגננת/המורה/המנהלת/הבוסית מתייחסת יותר, מי "שווה" יותר, לימדו אותנו שכדי להצליח יש להתחרות, ושאיננו די טובים כפי שאנו. אך במצב של תחרות לאף אחד אין שקט, התחרות פוגעת בערך העצמי ובתחרות אין מנצחים-המנצח נשאר לבד .

מה היה קורה אם היינו יודעים - מתוך ידיעה פנימית לא תלוייה בדבר, לא תלוייה במי מגדל אותנו, באיזה סביבה אנו חיים ומיהם החברים שלנו- כי אנו שווים מעצם זה שנולדנו לעולם, שווי ערך לכולם, האם אז היינו מבינים שהתחרות היא מיותרת? שהיא זו הגורמת לתחושת הדחייה, העלבון, חוסר השייכות, של רבים מאיתנו אשר לא רוצים לחיות באווירת כזו, עצם התחרות אומרת שאין מקום לכולנו כאן יחד, ולמה זאת, מה נותן למישהו מעמד / שווי -יותר או פחות ממישהו אחר - האם בגלל שנולד עם צבע עור שחור או לבן הוא שווה יותר או פחות?

האם בגלל שנולד יפה או פחות יפה הוא שווה יותר או פחות?

האם כל הסממנים החיצונים הם לא אשלייה? רוב חיינו אנו בודקים מה קורה בחוץ, משווים, מסתכלים במראה ורואים מה שאנשים אחרים אומרים שהם רואים בנו, רק לאחר הרבה שנים או לאחר שצברנו מספיק ניסיון חיים נבין כי כל התשובות הן בפנים, לא בחוץ, כל הרדיפה אחר משמעות אחר ערך ממשהו חיצוני מביאה רק למפח נפש-לריק.

אם לא היו מראות בעולם, איך הייתי בודקת איך אני נראית? המראה מראה מה שאני חושבת שיש כלומר השכל הוא זה אשר מניע ושופט, ללא שיפוט זה האם הייתי נותנת כוח כה רב לחיצוני? הברווזון המכוער לא ידע שהוא כזה עד שטרחו לומר לו, הוא גם לא גילה כי הפך לברבור יפהפה לבן עד אשר אמרו לו להביט במי האגם. כלומר אנחנו מראות אחד של השני, התגובות שלנו לאחר משפיעות ומושפעות.

לפני שנים לא רבות מקובל היה כי יש מעמדות- עבדים ובעלי עבדים, אם נולדתי עם עור בצבע שחור-משמעו היה כי נולדתי לעבדות. הרעיון התחרותי הוא חלק מהרעיון האותוקרטי, חלק ממנטליות של עבדים-יש שווים יותר שווים פחות , אם מישהו מורם מעם כל השאר פחות מ= פגיעה בחווית השייכות. רעיון התחרותיות סותר ופוגע בערך שלנו- כאשר אין שיוויון ערך אנו בעצם חיים בחברה חולה, חיים בחוויה של רמייה-לחיות רק כדי להיות במקום הראשון-כאשר מגיעים אליו מבינים את גודל האשלייה-צריך להלחם כל הזמן כדי להשאר שם ולהשאר שם אומר להיות לבד!

בנאומו של לות'ר קינג-1963 "יש לי חלום" אשר בו קרא לשוויון בין-גזעי ולקץ האפליה על רקע זה בארצות הברית אנו רואים כי הבסיס לחיים משותפים היא האמת כי כל בני האדם נבראו שווים:

"יש לי חלום שיום אחד תקום אומה זאת ותגשים את משמעותה האמיתית של סיסמתה: "אנו רואים אמיתות אלה כמובנות מאליהן: שכל בני האדם נבראו שווים".

יש לי חלום שיום אחד על גבעותיה האדומות של ג'ורג'יה, יוכלו בניהם של עבדים לשעבר ובניהם של בעלי עבדים לשעבר להתיישב יחדיו לשולחן האחווה. יש לי חלום שיום אחד אפילו מדינת מיסיסיפי, מדינת המדבר, המזיעה תחת חום אי הצדק והדיכוי, תהפוך לנווה מדבר של חופש ושל צדק. יש לי חלום שארבעת ילדיי יחיו יום אחד באומה בה הם לא יישפטו על פי צבע עורם אלא על פי טיב אישיותם."

רבים מאיתנו, בשלבים המוקדמים של חיינו באים מנקודת נחיתות-אני לא שווה, אני לא שווה מספיק, הוא שווה יותר ממני-אותו אוהבים יותר וכו'.......אם נגדל מתוך אמת שכולנו שווי ערך לא נפחד, נחייה מתוך ידיעה שיש לכל אחד מאיתנו אור פנימי אשר מאיר אותו, אשר מייחד אותו וביחד נוכל להאיר בעוצמה רבה, לא בתחרות , אלא בשיתוף.

"הפחד העמוק ביותר שלנו הוא לא שמא אנחנו חלשים מדי. הפחד העמוק ביותר שלנו הוא שאנחנו בעלי עוצמה שמעל לכל שיעור. זה האור שבנו - לא האפלה שבתוכנו - שמפחיד אותנו יותר מכל. אנחנו שואלים את עצמנו - איזו זכות יש לי להיות מבריק, יפהפה, מוכשר ואהוב? למען האמת - איזו זכות יש לך לא להיות? אין שום-דבר נאור בלהצטמק כדי שאחרים לא ירגישו חסרי-ביטחון. ככל שניתן לברק שלנו להאיר אנחנו מעניקים, בלי מודע, רשות לאחרים לעשות כמונו. ככל שנשתחרר מהפחדים שלנו, נוכחותנו תשחרר אחרים מפחד."

וויליאמסון 1993  מתוך הספר "בחזרה לאהבה"

תחושת שייכות היא המוטביציה הבסיסית והראשונית של האדם-אמר אדלר. ותנאי חשוב להקניית תחושת שייכות הוא להרגיש שווה ערך. אדלר האמין שאם נפסיק להאבק על הערך ונהייה בעלי ערך מעצם היותנו אז יפסקו כל הבעיות.

5 מרכיבים לתחושת השייכות:

הצורך להרגיש שווה ערך

רצון להתייחסות אישית

הצורך להרגיש מועיל

הצורך בצמיחה גדילה והתפתחות

הצורך במשמעות אישית

המשך יבוא במאמר הבא.